רש"י על מנחות ס״ה א

1 והיינו דתנן - במסכת שקלים:

2 פתחיה על הקינין - על השופר ששמו קינין שהמתנדב קן מביא מעות ונותן לתוכו די"ג שופרות היו במקדש ויש בהם שנים ששמן תורים וגוזלי עולה במסכת שקלים:

3 שפותח דברים ודורשן - כגון לימתי לעונתי:

4 בעלי קומה - שירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו:

5 בעלי כשפים - שאם יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו:

6 התורגמן - שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו:

7 דהוה בייל לישני - בולל ומערבב הלשונות:

8 ודורשן - כגון עין סוכר וגגות צריפין והיינו דקרו ליה מרדכי בלשן:

9 מתני' כריכות - כורכין וקושרין ראשי השבלים מלא אגרוף:

10 וכל עיירות הסמוכות לשם מתכנסות - המולה גדולה שיבינו בייתוסין שבמוצאי יו"ט קוצרין אותן דבייתוסין לא מודו כדמפרש לקמן:

11 אמר להן - הקוצר לבני עיירות העומדות עליו:

12 בא השמש - אמרו לו הן:

13 מגל זה - כלומר במגל זה אקצור התבואה:

14 בקופה זו - אתן התבואה:

15 שבת זו - כלומר אקצור בשבת:

16 אמרו לו הין - ג' פעמים שואל להן כל דבר:

17 וכל כך - שהיה שואל למה:

18 מפני הבייתוסים - שאומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט אלא במוצאי שבת כדמפרש בגמרא לפיכך הקוצרים מגביהין קולן כדי שישמעו בייתוסין להוציא מלבן:

19 גמ' דלא להתענאה בהון - אבל למספד שרי:

20 במקצתן ומקצתהון - איכא דחמירי כולי האי דאפי' למספד אסור:

21 איתוקם תמידא - הוקם התמיד על משפטו כדמפרש לקמיה דלא למספד:

22 עד סוף מועדא - פסח:

23 איתותב - נתיישב על דינו שבאותן ימים נצחו חכמים את הבייתוסים:

24 דלא להתענאה - אבל למספד שרי דלא הויא שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד משום דעצרת לא היה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן:

25 תעשה - לשון יחיד:

26 מאי אהדרו - להו רבנן כשנצחום:

27 תשמרו - לשון רבים:

28 כולן - כל הקרבנות:

29 מנין לכם - דהאי ממחרת השבת ממש הוא:

30 זקן אחד - בייתוסי היה:

31 מפטפט - בדברי ויכוחין:

32 י"א יום וגומר - שאם היה משה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו באין באחד עשר יום לקדש שהיא סמוכה לארץ ישראל: